תנוחת ישיבה שכזו איננה מומלצת עבור אף אחד. וחשוב להעלות למודעות ההורים כי צורת ישיבה שכזו אשר מתרחשת לעיתים קרובות ולמשך זמן ממושך עלולה להוביל עם השנים לבעיות אורטופדיות. דפוס ישיבה זה מוביל לשחיקה של המפרקים הראשיים בברכיים, ולאורך זמן נוצרת תבנית של פישוק יתר ונטייה של הברכיים פנימה, מה שיכול לבוא לידי ביטוי גם בצורת ההליכה.
כפי שניתן לראות בתמונה
.
מדוע קיימת נטייה לישיבת W?
הרבה מהילדים הנוטים לסגנון ישיבה זה מאופיינים בגמישות יתר, או בחולשת שרירי הליבה (שרירים מייצבים פנימיים) והרבה פעמים ניתן לראות דפוס ישיבה שכזה, גם בקרב ילדים שהושיבו אותם טרם עת ולפני שהתפתחה בשלות פיזית לישיבה עצמאית. ילדים אלו מתקשים למעשה בשמירת שיווי המשקל של הגו (פלג הגוף העליון- בית החזה גב ובטן) והפיצוי לכך נעשה באמצעות ישיבה על בסיס רחב בו הירכיים מיוצבות על הרצפה וכך מושגת היציבות הנדרשת להם, על מנת שיוכלו להתמקד במשחק ללא צורך במאמץ פיזי בייצוב הגוף.
ישיבה על הרצפה, יציבה או דינאמיות, מה רצוי?
כאשר הירכיים מיוצבות על הרצפה כפי שניתן לראות בישיבת W
הדבר מאפשר לילד משחק במישור הקדמי בלבד, ומקשה עליו את התנועתיות של הגו לצדדים והעברות המשקל לכיוונים שונים (לדוגמא סיבוב והישענות אחורה ולצדדים בניסיון להגיע לצעצוע). היקבעות בתנוחת ישיבה זו עשויה למנוע התפתחות של תבניות תנועה בשלות הנדרשות לכישורים מוטוריים משוכללים.
התנועתיות של הגו והעברות המשקל מצד לצד הכרחיות לפיתוח היכולת לשמירת שיווי המשקל בזמן ריצה או משחק בגן השעשועים, ולעידוד חציית קו האמצע בזמן פעילויות מוטוריות עדינות כמו כתיבה ומשימות ליד שולחן.
בנוסף לכך ישיבה בתנוחה המקבעת לרצפה, איננה מסייעת בהעדפת יד דומיננטית משום שמלבד התנועה קדימה לא מתאפשרת תנועה לכל הכיוונים ובכך מתפתח דפוס הושטת יד לאובייקט שנמצא באותו הצד (יד ימין לאובייקטים בימין ויד שמאל לאובייקטים בצד שמאל).
אז מה כן ניתן לעשות ?
הדרך הקלה ביותר לטפל בדפוס ישיבה זה, היא פשוט להקדים תרופה למכה ולהימנע מלהפוך סגנון זה להרגל עוד בגיל צעיר. יש ללמד את הילד אלטרנטיבה אחרת לצורת ישיבה תקינה ולהעיר לו ברגע ששב לתנוחת הישיבה השגויה. חשוב להיות עקביים עד כמה שאפשר, משום שככל שתבנית זו תתבסס, יהיה קשה להכחידה וללמד אלטרנטיבה בריאה יותר.
באמצעות המון תרגול של מערכת שיווי המשקל, חיזוק שרירי הליבה ויצירת תנועה בגוף הילד, ניתן להוביל לשיפור משמעותי מאוד בהרגלי התנועה שלו ולכן חשובה המודעות של ההורים לתופעה ונכונות לסייע לילד לסגל לעצמו תבניות תנועה נכונות יותר עבורו. רצוי לגרום לילד לשבת בצורת ישיבה גבוהה בה הישבן גבוה מהרגליים (ישיבה על שרפרף, בימבה, מדרגה, ספרים) בה נמנעת הסיבוביות של מפרקי הירכיים ומתאפשרת תנועתיות והעברת משקל לכל הכיוונים.
כשיושבים לשחק עם התינוק על הרצפה, כשהוא בזמן זחילה על הידיים והברכיים, ניתן להחזיק את הברכיים והרגליים יחד, כך שלא תתאפשר הכניסה לתנוחת הישיבה הלא נכונה, ובכך בעצם בוחר התינוק לשבת עם הרגליים לכיוון אחד הצדדים, או אחורה על כשהישבן על רגליו ומשם אפשר לעזור לו להיכנס לתנוחת ישיבה צידית (חשוב שיהיה ביטוי לשני הצדדים). בשתי צורות ישיבה אלו מתקיימת סיבוביות של הגו ונשיאת משקל צידית, דבר חיובי וטוב להתפתחות/
תנוחת הישיבה בצורת האות הלטינית W
נראית באופן כזה שהעקבים נמצאים לצידי הישבן והירכיים מקובעות לרצפה (כפי שנראה בתמונה).
זו אחת מצורות הישיבה הרבות שילדים נכנסים ויוצאים ממנה תוך כדי משחק על הרצפה. אצל חלק מהילדים זוהי תנוחת מעבר בדרך לתנוחה אחרת, ואילו אצל אחרים זוהי תנוחת הישיבה הקבועה בזמן משחק על הרצפה.
הילה אהרון יהודה
