נתחיל בכך שאזורי השפתיים והפה הינם אזורי חישה מפותחים מאוד ועשירים בעצבים, ואף בשלבים המוקדמים של ההתפתחות תינוקות ופעוטות צעירים משתמשים בעיקר בחקירה אוראלית (דרך הפה) כדי ללמוד את העולם סביבם, הן כחלק מהלמידה של מה מיועד למזון ומה לא, הן להרגעה וויסות רגשי והן כחלק מתהליך הישרדותי של המערכת החיסונית בהתנסות עם חיידקים מהסביבה החיצונית.

אם כך מתי הכנסת גירויים לפה הופכת למטרידה?

עד גיל שנתיים שלוש, תהליך החקירה האורל-מוטורית באמצעות הכנסת חפצים לפה נחשבת כחלק התפתחותי תקין, אולם כאשר התופעה איננה דועכת וממשיכה בגילאים מאוחרים יותר בהם רואים ילד הלועס את צווארון החולצה, נושך את העיפרון, כוסס ציפורניים, או מוצץ חפצים שהם אינם אוכל, יותר ויותר הורים מוצאים את עצמם תוהים באם אכן מדובר בתופעה חולפת, או בבעיה חמורה יותר שיש לטפל בה- הפרעה בליקוי החושי?!?!.

בשנים האחרונות יותר ויותר ילדים מאובחנים כבעלי "הפרעה בויסות החושי" או "הפרעה בעיבוד החושי" (אסביר על כך בהמשך). בעבר, הפרעה זו אובחנה בטעות כהפרעת קשב וריכוז, או הפרעה רגשית/ התנהגותית בשל הסימפטומים הדומים. הנטייה של אנשי מקצוע לתת כיום את האבחנה הכללית של "בעיות בויסות החושי" נובעת לרוב מחוסר מומחיות בעניין, או לצורך הימנעות מתיוג הילד תחת קטגוריה ספציפית, אולם חשוב להדגיש כי הפרעה אמיתית בויסות החושי הינה תופעה נדירה הרבה יותר מכפי שנוטים לחשוב.

ולעניין הכנסת החפצים לפה, ובכן בהחלט לא כל ילד הלועס את העיפרון בזמן ציור, או מכניס אצבעות לפה בעת מפגש, מחייב שתהיה לו הפרעה בעיבוד החושי. יתכן כי זוהי התנהגות שאימץ הילד לעצמו כחלק מנטייתם של ילדים לחקות דיבור והתנהגות של אחרים, או שאולי מדובר בתגובה רגשית ללחץ בדומה להופעתה אצל  מבוגרים כחלק מתהליך של הרגעה עצמית והפחתת מתחים (לעיסת מסטיק, סיגריה כסיסת ציפורניים וכ"ו). גריית יתר של אזור הפה יכולה לנבוע אף מהפרעת קשב וריכוז, קושי בשמירת רמת עוררות ועירנות, חרדה, או מחלה מטאבולית או פיזית. 

ילדים עם הפרעה בעיבוד החושי תחת הפרופיל של חיפוש חושי הזקוקים לגרייה אוראלית, או גרייה סנסומוטורית. לא רק יכניסו את החולצה לפה, או את העיפרון, לרוב הם יגעו כל הזמן בחפצים גם כשיתבקשו שלא לגעת ובאופן כללי ימצאו כל הזמן בתנועה או/ו במגע אינטנסיביים (זו גם הסיבה שלעיתים קרובות ניתנת לילדים אלו אבחנה שגויה של הפרעת קשב וריכוז, או בעיות התנהגות).

לכל אחד מאיתנו עשויים להיות קשיים בעיבוד גירויים חושיים מסוימים (מגע מסוים, ריח, טעם, צליל וכו'), לכל אדם יש העדפות חושיות. אך הפרעה של ממש בעיבוד החושי מתבטאת בהתנהגויות לא מסתגלות הפוגעות בתפקודו של הילד, עד כדי הימנעות מהשתתפות בפעילויות יום יומיות, או קושי להתארגן ולהתמקד במטלות.

מה זה בדיוק קושי בעיבוד החושי ?

בחיי היום יום מתקבל בכל רגע נתון במוחנו מידע חושי מהגוף ומהסביבה, המוח מפרש את המידע, מעבד אותו ומתרגם אותו לתגובות. הפרעה בעיבוד חושי, היא חוסר יכולת להשתמש במידע לתפקוד חלק ביום יום, הגורמת להתנהגויות (תגובות) הנראות לא תואמות, או נחשבות למוגזמות וכתוצאה מכך מתקשים הילדים להתנהג כמצופה, לתפקד כנדרש ולהסתגל לשינויים בחיי היומיום. ילדים עם הפרעה בויסות חושי חווים קושי בלמידה של העולם, ובהסתגלות לשינויים, החל מן השלבים הראשוניים ביותר לחייהם, ולכל אורכם. 

קישור לרשימת איפיונים של קשיי ויסות חושי
http://ha-lool.co.il/magazine/article.asp?id=1268

ולעניין אותם ילדים הזקוקים לתוספת גירוי אוראלי מספר טיפים שיקלו על הילד וההורים: 

באמצעות יצירת אפיק לגיטימי ע"י שימוש בתחליפים מהנים , ניתן לעזור לילד לחוות את הגירוי האורלי לו הוא זקוק מבלי לנטוע בו את התחושה שהוא עושה משהו לא בסדר ולחסוך ממנו את ההצקות החברתיות.

1. הכנסת מזונות קשים החתוכים בצורה מוארכת (העוזרת לא רק ללעיסה החזקה אלא גם למנח אחיזה בעת ובעונה אחת) כגון מלפפונים, גזרים, פלפל, סלרי, מקלות גריסיני, ביגל'ה מוארך, טוסט פיתה חתוך לרצועות או הקשה של הלחם. חטיפים (פופקורן, גרנולה, בייגלה, צ'יפס).

2. שימוש בכלי שתיה עם קשית קשיחה, שימוש בקשיות שתיה לאכילת מעדנים או משקאות סמיכים.

3. אכילת קרח, או מים שהם חצי ברד, או ענבים קפואים.

4. מתן אוכלים עם טעמים בולטים (חטיף חמוץ מתוק, פלחי תפוז/אשכולית).

5. מזון עם מרקם לעיס (גומי, פירות יבשים).

6. שימוש בכיסוי מיוחד לעיפרון העשוי מסיליקון והמיועד לנשיכה.

7. שימוש בשרשראות או צמידים המיועדים לנשיכה ומדורגים לפי דרגות קושי.

8. צחצוח שיניים עם מברשת חשמלית.

9. משחקי קולות שנעשים באמצעות אברי הפה (זימזום כמו דבורה, ציקצוק לשון, הוצאת לשון).

10. ניפוח בלונים, או משחקי נשיפה (במשרוקיות, כלי נשיפה, בועות סבון).

11.  עשיית פרצופים מצחיקים המעוררים את שרירי הפנים (ניפוח לחיים הוצאת לשון, קימוט מצח, הבלטת שיניים).

12. לילדים גדולים ניתן לתת מסטיק לפני סיטואציות מלחיצות, או בהפסקות.

​

חשוב לזכור!!

לא כל רגישות לגירוי כזה או אחר היא בהכרח בעיה של ויסות חושי, ולכן כשמתעורר חשד לקושי בויסות חושי המפריע לתפקודו היומיומי של הילד בבית, בגן, או בבית הספר, חשוב לפנות לאבחון מקצועי הנעשה ע"י מרפאים בעיסוק מוסמכים שעברו הכשרה בתחום ולעתים גם לצוות רב מקצועי הכולל נוירולוג ופסיכולוג (שתפקידם לשלול בעיות אחרת). ניתן לעבור את תהליך האבחון גם דרך היחידות להתפתחות הילד של קופות החולים. במידה ואכן נמצא באבחון כי יש ליקוי בויסות החושי, במסגרת הטיפול בתופעה עורכים התאמות חושיות לסביבה הפיזית של הילד, במקביל לטיפול בילד ולהדרכת ההורים. 
שינויים מותאמים אלו לצרכיו החושיים הילד משפרים באופן ניכר את יכולת התפקוד, ההסתגלות, התמודדותו עם העולם, וכן את דימויו העצמי כילד מתפקד ומוצלח.

​

​

​