הפרעה התפתחותית בקואורדינציה מוגדרת כליקוי נוירולוגי התפתחותי בקואורדינציה ובתפקודי המוטוריקה הגסה והעדינה שלא על רקע פגיעה נוירולוגית וללא פגיעה באינטליגנציה. זהו ליקוי הבא לידי ביטוי בקושי לתכנן תנועות ומקטעי תנועות בצורה מיומנת ואוטומטית. שכיחות תופעה זו באוכלוסיית הילדים בגילאים 5-11 היא בקרב 6% והיא נפוצה יותר בקרב בנים. חשוב להדגיש כי הפרעה התפתחותית בקואורדינציה הינה לקות בתכנון התנועה והיא איננה מעידה על ליקוי בשרירי הגוף.

מאחר ורבים מהילדים נמנעים מלבצע משימות בהן הם מתקשים, פעמים רבות הלקות איננה מאובחנת ולעיתים מאובחנת לא בצורה נכונה.

קשייהם של ילדים עם הפרעה התפתחותית בקואורדינציה אינם חולפים עם השנים ועלולים להשפיע על מידת התפקוד וההשתתפות שלהם בעיסוקים שונים גם בתקופת הנעורים והבגרות. בנוסף לפגיעה בדימוי העצמי, ההשתתפות החברתית ואיכות החיים של הילד. לכן לאבחון והתערבות מוקדמים חשיבות רבה מאוד.

הגורמים  ללקות: הגורמים הסיבתיים טרם ידועים, אולם ההשערה הכללית היא שישנם שיבושים בהעברת אינפורמציה בתוך מערכת העצבים, או בחוסר בשלות של מערכת העצבים.

חשיבות האבחון המוקדם: לאור הקשיים הנלווים להפרעה ההתפתחותית בקואורדינציה (בתחום הרגשי, החברתי וההתנהגותי) קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם ככל האפשר. 

מודעות להפרעה זו בשנים האחרונות, מובילה יותר ויותר ילדים בגילאי גן ובית ספר הסובלים מסרבול, קשיים מוטוריים, קשיי שיווי משקל, קשיי התארגנות וקשיי כתיבה להערכה אצל מרפאה בעיסוק. 

טיפול: בתהליך ההתערבות הטיפולית, המרפאה בעיסוק מדריכה את הילד  משפחתו ואת הצוות החינוכי ברכישת כלים ואסטרטגיות שיסייעו להם בהתמודדות עם הקשיים בתפקוד היומיומי. מטרות הטיפול הישיר נקבעות בהתאם לרצונותיו של הילד/משפחתו בתחומים בהם היה מעוניין לחוות שיפור. הטיפול מתבצע תוך התנסות במטלות דומות (לאלו בהן הילד מתקשה), כמובן תוך אימון מדורג ובטוח המאפשר התנסות חיובית ונעימה המסייעת בשיפור התפיסה העצמית. ההתנסויות המוטוריות נעשות לצד ניתוח והקניית אסטרטגיות קוגניטיביות לפתרון בעיות, יותר מאשר בהתמקדות בפן התנועתי